• Super hero

חשיבה חיובית, אופטימיות ואנרגיה חיובית

פתאום, בלי שום התרעה, רז דוידאן, בן 15, הרגיש בגבו כאבים שהביאו לשיתוק ברגליו. בימים אלה הוא מאושפז לשיקום באלי"ן. ביום חמישי הוא לא ויתר והגיע לערב הלהקות, שם ניגן על סקסופון כשהוא יושב על כסא גלגלים . הרופאים: "מדובר במקרה נדיר" . בריאיון מיוחד לדלית מור הוא אומר: "לא רוצה שירחמו עליי"

רז דוידאן היה כמו כל הילדים – תלמיד טוב, מנגן בסקסופון ולומד ב"אקדמיה למוזיקה ומחול". לפני כחודש הרגיש בגבו כאבים שגרמו לשיתוק ברגליו. ביום חמישי האחרון הגיע היישר מבית החולים אלי"ן, כדי לנגן בסקסופון בערב הלהקות שהתקיים באשכול הפיס במתנ"ס. הוא לא ויתר לעצמו וניגן כשהוא מרותק לכסא גלגלים. הלהקות התרגשו מאוד, הקהל התרגש עוד יותר ואמו אפרת אמרה בתום המופע שלו: "זהו סיפור על אומץ וגבורה, נחישות והחלטיות, אופטימיות ואנרגיה חיובית, הכרת הטוב והכרת תודה, מיקוד במטרה והתמדה מטורפת, הסתערות על האתגר".

הרגלים לא זזו

הכל החל לפני כחודש, יום לאחר חופשת חג החנוכה, רז, תושב מעלה אדומים, תלמיד כיתה י', נגן סקסופון מחונן, חש כאבים בגב בזמן שהיה בבית הספר.

"אני מרגיש פה ושם שיפור ואני כבר מזיז את אצבעות הרגליים. לא יכול לעמוד, אבל יכול להזיז. השיפורים הקטנים האלה הם מה שנותנים לי את הכוח להתמודד"

"בהתחלה הרגשתי כאב גב חלש ולקחתי אקמול, המתנתי שהכאבים יעברו, אבל הכאבים רק הלכו והתחזקו. התקשרתי להורים שלי שיבואו לקחת אותי מבית הספר כי לא הייתי מסוגל לסבול את הכאבים", הוא מספר בגילוי לב. אמו אפרת מוסיפה ומספרת כי "הוא הודיע על כאבי גב וביקש שאבוא לקחת אותו. מה כבר אומרים לילד בריא לגמרי שאומר באמצע היום שכואב לו הגב? אמרתי לו לקחת כדור אקמול ולשבת בשמש. בדיעבד הבנתי שהוא התמודד עם כאבים לגמרי לא שגרתיים, כאבי תופת. מסתבר שלילד שלי יש כוח סבל עצום. אף הורה לא יכול לדמיין בחלומות השחורים ביותר את מה שהתברר לנו לאחר זמן קצר". רז, מה הרגשת? "ישבתי לחכות לאבא שלי שיבוא לאסוף אותי הביתה. לא הייתי מסוגל להמשיך ללמוד עם כאלה כאבים חזקים. כשאבא בא לאסוף אותי הבנתי שאני כבר לא מסוגל להזיז את הרגלים, הבנתי שהרגלים משותקות". נבהלת? "את שואלת אם נבהלתי? באותו הרגע לא נבהלתי כי הייתי בטוח שזה משהו זמני וזה אולי בהשפעה של הכדור ועוד מעט זה יעבור. אבא שלי התקשר ואמר שהוא ממתין לי בחוץ, וגם כשאמרתי לו שאני לא מרגיש את הרגליים עדיין לא היה מובן לי המצב". אפרת: "הוא לא קלט שהוא לא יכול להזיז את הרגליים, שהוא לא יכול לעמוד או ללכת. מיד אבא שלו לקח אותו ל'הדסה עין כרם', שם הוא אושפז בטיפול נמרץ". ורז מסכם במשפט אחד את הרגע שבו הגיע לבית החולים, "ניסיתי לצאת מהאוטו ולא הצלחתי".

"אני מבין היום יותר כמה צריך להעריך כל דבר שיש לנו בחיים. יכולתי באותה מידה להשתתק בקנה נשימה או בידיים, ולא לנגן יותר. אני לומד לראות את הדברים באופטימיות ולומר תודה על מה שיש"

מקרה נדיר

רופאים רבים ניסו להבין מה גרם לפתע לילד בן 15 לשיתוק. הוא עבר בדיקות רבות, אך אף אחת מהן לא העידה על מקור הבעיה. "בהתחלה חשבו שמדובר בסוג של מחלת ילדים שמעולם לא שמעתי עליה אך מסתבר שהיא מוכרת, ובה מתחיל שיתוק ברגלים, לאחר מכן השיתוק עולה לידיים ולבסוף הוא חולף. הוא אושפז בטיפול נמרץ כי חששו שהשיתוק יגיע גם לקנה הנשימה, ואת רז הטריד מאוד דווקא שהידיים ימשיכו לתפקד בגלל נגינת הסקסופון. הוא שאל אם מדובר באותה מחלה ולכמה זמן ישתתקו הידיים, וכששמע שזה רק למספר שבועות הוא נרגע. כל יום הוא בדק אם הוא עדיין חש את הידיים", אומרת אפרת בחיוך עצוב, "אבל את ההשערה על אותה מחלת ילדים שללו לבסוף". הספקולציות של הרופאים הן שאולי מדובר בכריש דם שחסם מעבר דם לרגליים או אוטם בעמוד השדרה שפגע בעצבים המובילים לרגליים. רז עשה את כל הבדיקות האפשריות, ומהן עלה שכלי הדם שלו פתוחים לחלוטין, ולכן אין שום דבר שיכול לאשש את אותן השערות. לאחר שבועיים של אשפוז בבית החולים 'הדסה עין כרם' התאשפז רז באלי"ן. לערב להקות שהתקיים ביום חמישי האחרון הוא הגיע במיוחד מבית החולים אלי"ן.

לא מרחם על עצמי

אפרת מספרת בגאווה כי הצוות באלי"ן מאוד מתרשם מרז ומכך שהוא לא מוותר לעצמו לרגע. "הצוות ממש מאוהב בו, רז לא נותן שיעזרו לו, הוא מסרב בכל תוקף לקבל רחמים ומבקש לעשות הכל לבד. הוא לא מוותר לעצמו. גם בבית, כשהגיע פעם אחת לחופשה הוא התעקש לעלות לחדר שלו ועשה זאת בעזרת שרירי הידיים. ניסיתי גם אני לעלות במדרגות באותה שיטה, אבל אחרי שתי מדרגות כבר התייאשתי". רז הוא בן אמצעי לשתי אחיות, האחת בת 17 והשנייה בת 10. מספר דקות לפני שההופעה החלה ניגשו שתי אחיותיו לבמה, שם הוא ישב על כיסא הגלגלים והמתין לתחילת ההופעה, ואיחלו לו הצלחה. "המצב לא פשוט בכלל. המזל שלנו הוא שהבנות עצמאיות, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם היו לי ילדים קטנים בבית. אנחנו כל הזמן עם רז, בלילות עושים משמרות בינינו", אומרת אפרת. גג: מנגן בסקסופון את רז פגשתי לראשונה באחת מההופעות של ערב להקות הנוער בהובלתו של אריאל קופטייב, מנהל להקות הנוער. באותו הערב הוא עמד על הבמה והרשים את כולם כשניגן בסקסופון. גם הפעם הוא ניגן באופן מדויק ומרשים והוסיף צבע ללהקות. "שום דבר לא היה עוצר אותי מלהגיע להופיע. על הרגליים או על הכסא, ידעתי שאני מגיע לנגן בהופעה", אומר רז במבט נחוש, "אני רק לא רוצה שיביטו בי במבט של רחמים". החברים הרבים התרגשו לראות את רז, כולם ניגשו לברך אותו לשלום, ואף אחד מהם לא הביט בו במבט מרחם, "אני לא מרחם על עצמי, אולי זה משהו שאני משדר והם רואים את זה. זה גם זמני, אני עוד אעמוד ואלך", הוא אומר עם הרבה אמונה.

אמו של רז, אפרת: "זהו סיפור על אומץ וגבורה, נחישות והחלטיות, אופטימיות ואנרגיה חיובית, הכרת הטוב והכרת תודה, מיקוד במטרה והתמדה מטורפת, הסתערות על האתגר"

התקשורת התעניינה

"עיתונאים רבים במהלך החודש רצו לכתוב על המקרה הנדיר של רז, אבל רז סירב כי הוא לא רצה שיציגו אותו מהמקום של המסכנות. עכשיו זה מרגיש אחרת. הוא בעצמו דרש להגיע להופיע, ואפילו עם כיסא גלגלים. רז הוא פייטר", מסבירה אפרת. "באלי"ן אני עסוק מאוד בטיפולי פיזיותרפיה, אפילו אפשר לומר כמעט כל היום, ובטיפול בבריכה. אני מרגיש פה ושם שיפור ואני כבר מזיז את אצבעות הרגליים. לא יכול לעמוד, אבל יכול להזיז. השיפורים הקטנים האלה הם מה שנותנים לי את הכוח להתמודד", אומר רז ומוסיף "את שואלת אם יש בי כעס? לא, אין בי כעס. אני שואל שאלות, והרבה, וגם את עצמי, אבל זה לא מתוך תחושת כעס על המצב".

"כשהגענו לאלי"ן רז שאל את הרופאים שאלות מאוד קשות. הוא לא מתחמק ורוצה לדעת הכל. הרופא שפגש אותנו נתן לו תשובות שיכלו להפיל את רוחו ומאוד חשש, אבל היום, אחרי שהוא רואה את רז נלחם ולא מוותר, הוא כבר חושב אחרת – הוא אומר שרז עוד ישבור את כל הסטטיסטיקות", אומרת אפרת. "קרה לי שהתבלבלתי ורציתי לצאת מהאוטו, או שבבוקר חשבתי לרדת מהמיטה מתוך הרגל", אומר רז בחיוך מתוק, "מה מחזק אותי? שיש שיפור, וגם אם הוא קל זאת שמחה עצומה, שמחה ענקית שקשה לי לתאר אותה. אף אחד לא מכיר את ההרגשה ולא מבין את זה כי זה ברור מאליו שאנחנו מזיזים רגליים. זה קרה לי פתאום, זאת לא מחלה שבה השיתוק נגרם תוך כדי תהליך, ולכן אני מבין היום יותר כמה צריך להעריך כל דבר שיש לנו בחיים. יכולתי באותה מידה להשתתק בקנה נשימה או בידיים ולא לנגן יותר. אני לומד לראות את הדברים באופטימיות ולומר תודה על מה שיש". מנהל להקות הנוער, אריאל קופטייב, אמר כי "מדובר בילד מקסים ומרשים. מדהים לראות איך הוא לוקח את הדברים ולא נותן למצב להפיל אותו. אמרתי לו שאני הולך להזמין רמפה כדי שיהיה לו נוח להגיע לחזרות, אבל הוא ענה לי שאין צורך ושהוא יחזור ללכת. האמונה הזו שלו עוזרת לו ולסובבים אותו. יותר משאנחנו מחזקים אותו הוא מחזק אותנו".

 

2018-11-21T18:30:57+00:00